מדוע נתבע רוזנטל בעקבות הפקת הסרט “שיטת השקשוקה”:

בכתב התביעה שהוגש ב-13 ביולי 2009 לבית המחוזי בתל-אביב קובעים עורכי הדין זאב שרף, רות צביאל ועו”ד צבי גלמן ממשרד עורכי דין אריאל שמר ושות’ כי הפרסומים בסרט זה כוללים פרסומים שקריים וכוזבים, שאין בהם אמת ונכללות בהם עלילות קשות כנגד עופר ו’החברה לישראל’.

בכתב התביעה נטען כי:

“הפרסומים הנ”ל נעשו בזדון תוך רמיסת שמם הטוב של התובעים, ותוך רקימת עלילות זדוניות וטפילת ביצועם של מעשים שפלים וחמורים על ידי התובעים.

“הסרט המעוול נכתב ו/או נערך ו/או בוים בדרך של מניפולציה רגשית, בכוונת מכוון, ובמטרה ליצור הזדהות רגשית של ציבור הצופים, ובאופן המגדיל ומעצים את נזקם של התובעים ואת הפגיעה החמורה, המניפולטיבית והאסורה בשמם הטוב של התובעים ובכבודם.

כך נבנתה השנאה למשפחת עופר בעקבות הקרנת הסרט:

“כתוצאה מההקרנות החוזרות והנשנות של הסרט המעוול, בפני רבבות צופים, בכל רחבי הארץ, ובאופן שתהודתו הגיעה לציבור רחב ביותר, נרמס שמם הטוב של התובעים בקרב כלל הציבור במדינת ישראל, נפגעה אמינותם, עסקם, מקצועם ומשלח ידם, התובעים (משפחת עופר והחברה לישראל) בוזו בשל המעשים וההתנהגות שיוחסה להם והם הושפלו בעיני הבריות ונעשו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצידם…”

והחמור ביותר:

“חומרה מיוחדת נודעה לפרסומים המעוולים, משום שהנתבעים, כולם או חלקם, שיוו לסרט המעוול אופי של תחקיר עיתונאי, אובייקטיבי, אשר נכונות התכנים הנכללים בו נבדקה (כביכול) ביסודיות ובהקפדה, ובאופן המקנה לסרט המעוול נופך של אמינות בעיני הציבור הרחב.      

תביעת הדיבה תתנהל כאמור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.